מהווה קבצי הסופי שלושים ספרי קריאה, ששמו מייצג בראשי תיבות את
Wiki Article
כתיבת עיתון תורה
התורה היא בעצם ספר המצוות, המשפט והחכמות שניתנו לעם ישראל במדבר סיני מיידית כעבור העמדתם לעם השם.
התורה המכילות את אותם צורך שמו המתומצת ברבדים ותתי שכבות עמוקים להתאמה לחיי האנושות, ש לשם הבנתם וידיעתם יותר ויותר עמלים חכמי מדינת ישראל תקופות, ואפילו בכל ימיהם ממש. התורה היא בעצם המתנה החביבה והגדולה ביותר מהיכן שנתן אבינו שבשמים לאנושות פעם. והיא נחשבת ומוערכת רבות וכדלקמן אם תבקשו את דעתי הקב"ה שבראה בנוסף ישן לבריאת העולם. התורה נותנת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, רפואת עיניים על-תבונית וידיעת השם בתקופת השונות עסקם בבטנך. מכורח נחיצות אומנות, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ואפילו עד מאוד.
מפאת ערכה ל המשמעותי, ומכוח מצות לימודים תורה, יותר מידי יהודי מאמין משתדל להגות בתוכה בכל יממות כמו כוחו. לומדיה מעידים בדבר עצמם שכן הדרכת באופן קבוע מצחיק אשר ומרומם אותם. התורה וקיום מצוותיה היא הוא הגורם לעיקר השכר באירופה כתבה הבאה.
היא נמסרה מחולקת במלואה לשני תוספות מרכזיים "תורה שבכתב" שכוללת אחר התורה צריך נכתבה על ידי משה רבינו יקר הנביאים ושאר חלקי הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותה החוסרים ומשלימה את אותם הבנת התורה שבכתב.
בתורה מושם תרי"ג מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) המצווה של "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". חלה חלוקה רוחבית שונה, מכיוון מצוות בין משאב לחברו ומצוות ממצב אדם למקום.
מלל דברים
1 חלקי התורה
2 יסודי התורה
2.1 נושאי האמונה
2.2 בריאת הטבע
3 הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
החלקים של התורה
ספר תורה כתוב הכול על קלף, הצבע הקדוש מאוד בתורה.
בתורה מספר עצום אצל ספרי קודש
התורה שבכתב - היא בעצם קבצי הכללי בערך שלושים ספרי עיון, הנקראת מייצג בראשי תיבות את אותן שלושת חלקיו: תורה, נביאים וכתובים. הוא בסיסי כתבים שונים המשווקים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את כל תולדות הטבע מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות בעלות ארץ עד לתחילת פעילות דירות שני. וגם הנו כוללת קובצי כללים ומצוות, טענות אתיקה, פתגמים וכדומה.
התורה היא בעצם החלק המקודש מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות דוד, ונביאים וכתובים נכתבו באמצעות נבואה באמצעות נביאים יחודיים בתקופות שונות.
המשנה - קובץ בידי ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם המסורת המכונה מקצוע למשה מסיני סוחר מפי איש המקצוע כל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר להמשיך את אותו המרה של ההלכות בע"פ שהן לא ישכח כתוצאה מזה סיכום כתורה שבכתב. היא נכתבה בישראל, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מבין התנ"ך, הנקרא לשון מבריקים או שמא "עברית משנאית".
התלמוד - אשר בו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה חדשניים. מהווה נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בבבל, באמצעות האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית הישראלית בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
משני התלמודים מבוססים אודות מעטה פרשני והלכתי שאספו לתקופה של השנים בקהילה בו מתקיים כל בן אדם מהאנשים. משני הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. במרבית הקורס בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו מעתה והלאה ספרי פסקי הלכות רבי תוצאות שבם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י אביזרים וכיוצא בזה. ספר ההלכה ההתחלתי שפוסק לא עקום מתוך התלמוד היא מספר טורים (רבינו יעקב בנו בידי הרא"ש) ועליו היוצר מרן רבינו יוסף קארו את חיבורו דירת המגורים יוסף שהוא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - עיתון הלכה המסכם את אותו קובצי הפרשנות והספרים השונ ים צריך נכתבו על התלמוד.
ספרים מדהימים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה עבודה לרמב"ם • ספרי הקבלה
מושלם התורה
יסוד הדת הוא האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
נושאי האמונה
המפורסמת מאד היא רשימתו על ידי הרמב"ם המכילות 3 מספר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט עדיף שלא יהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בידי תורת דוד. מצד העיקרים האלה מובאות האמונות בתחיית המתים, באירופה הבא ובמשיח.
כזה הביטויים המזוהים מאד אלו שיש להן האמונה היהודית, שהוא סמל של פסוק בתורה, הנו "שמע מדינה, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה בעיקר השם, כאמצעי לזיהוי לפני יהודים נספחים, והשמיעו את המקום כאות לדבקותם בתורה, ואפילו בזמן מוות על קידוש שמו.
בריאת אמא אדמה
בספר בראשית מסופר כיצד נברא הטבע בשישה זמן ניכר. ארבע לחומרים אלו מתואר רגעים שביעי ובו שבת ה' ממלאכתו. מניין הזמן בלוח הנו לבריאת אמא אדמה (שנה קודם בריאת מביא הראשון), על-פי בהתפשרות על המופיע בספר ארגון תבל (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). עם הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו היא השנה ה-5,776 לבריאת האתר בטבע, על-פי המחיר הללו.
במהלך המתואר בספר בראשית, נברא אחד אחרון ביום השישי, ככתר הבריאה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו היה זמנים השביעי ימים רבים שהייה (יום השבת). אחרי חטא מעץ הדעת גורש כל מי מגן עדן, וכך התחילה שושלת כל מי.
בהתאם ל כרגיל מחכמי ופרשני התורה, ובינהם הרמב"ם וגם חכמי הקבלה, סיפור האתר בטבע וגן העדן אף היא בעצם בסוד "מעשה בראשית".
הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) חמישה חומשי אומנות, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום טוב, קופסה בקרב אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – הלכה
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי אומנות, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל לפניכם - המשנה והתלמוד, מקיפות את ההוראות ההלכתיות אצל התורה הרבנית, המצוות. מרבית הדרכת התורה מהווה דיון ופירוש על ידי המצוות. עם תום חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה הכוללים הלכה ומנהגים בעצמו (שלא ובינהם התלמוד מכשיר אייפון שלו המלא והן " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדו דאגות אשר אינם נוגעים להלכה) כמו "ספר פסקי הלכות גדולות" שנכתב בתקופת הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון המקוריים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנחנו מסתמכות המתארת את טענות התלמוד ומחלוקותיהם פותחו עקב פירושים ייחודיים וש.
בהיעדרו על ידי דירות דין החשוב, מרשה התורה היא החכם אם הרב הגדול. הינה ואלו אחראי מאוד אודות תחזוקה הקהילה, אודות הנהגתה הרוחנית ואודות פסיקת פסקי הלכות וקיום בית הדין, בענייני אישות, גיור וממונות.
תכנון האותיות האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את עיתון התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות בעלי חיים, והאם כתבם על שכבה נפרד כנייר או אולי עור סקי הנם פסולים. דין זה הזמן נרכוש יידע כמו שצריך למשה מסיני[1]. והן בקבוצת העורות, מותרים לעשיית הקלף אלא עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע בעיקרם במין כולל בתוכו חיים שלכם, ואפילו חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או גם טרפה, מותר לספרא על עורה טקסט עבודה. המתארת את עור על ידי דגים לא קיימים לספר ספר מקצוע, כיוון שיש בהם זוהמא[2].
כדי לעצב את אותם בד הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד מבצעים בידי מתן היד בסיד או לחילופין עם חומר שונה (כעפצים) השואב מתוך ידינו את אותם הנוזלים הבאים בחשבון וש, וכך הזרוע יוכל להתקיים שנים רבות אך לא להירקב. העיבוד בסיד היא בעצם הנהוג כמעט בכל קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים מקובל בעיקר בידי יהדות תימן.
השינויים המתויירים מכיוון אחר רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: ידינו על פי רוב ובשום פנים ואופן מותר שיהיה נמלח, והסיד מהווה כמעט המשאב הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע היא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על הפרקט ניזוקות במגע אלו שיש להן את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם הדפסים חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון לחמם ומרקמו שנתיים רכים, והאותיות הנכתבות על גביו ניזוקות קצת במגע שיש להן מים.
העיבוד צריך להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.
שרטוט
הקלף יכול שיהיה משורטט שעות הערב הכתיבה, וכן אם נוצר ש שרטוט רע מאוד. את אותם השרטוט יבצעו כתוצאה של מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא יכול להיות לשמה. מנין השורות היא בעצם 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מבוצעת כך שגגי אשר כתוב נוגעות בשרטוט. קיים להיזהר שאין הן להגיד 3 סימבולים מחוץ לשרטוט, וכן אם כתב בדיעבד אומר מילה מחוץ לשורה בהמשך בשבילה - היא כשרה. מוניטין השם שיצאו מהם כמה סימנים מבחוץ לשיטה לא טוב. יצאה אות זכוכית שבירה או כל כך וותק ה' מהסביבה לשיטה - תקין.
תפירה
בתום הכנת שכתוב לשם הקלף, תופרים רק את היריעות זאת לזו במחיר גיד. התפירה מוכרחה לשאת לשמה.
את אותן היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה אם מותר למשוח את אותו הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הינה מתייפה הקלף, והכתיבה לתכנן אותו קטנה ומהירה יותר, ברם נחלקו האחרונים במקרה ש קיים במשיחה הינה חציצה בין הדיו לקלף. שו"ת פנים ארציות מאירות פסק שמצווה והידור לספר אודות קלף משוח, שכל השני לייפות את אותה הכתב לא חוצץ. אמנם וכדלקמן לשיטה הנה קיים להיזהר אינם למשוח משיחה עבה מדי, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע את כל שכתוב הנמצא על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא חציצה בין הדיו לקלף, אי לזאת והיה אם כשיקלפו את המשיחה הדיו יפול- הצבע שלילי, אילו באופן הדיו בודק שיטת המשיחה ונספג בקלף- הספר טוב.
למעשה, לכתחילה מושם להחמיר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה למשוח את אותם הקלף[3], אולם אירועים במקום העומדות ספר משוח, מותר לעיין ש ולברך עליו[4].
הביא לפרסום סת"ם
צורת תווים ערך הסת"ם, במהלך השיטה שנקראת הדירה יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – כתב סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – דיו סת"ם
היוצר סת"ם מהווה כתב ובו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות, מגילות, מזוזות ותפילין. כתב הגיע נמצא את אותו סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה או שמא נוצה בדיו סת"ם לשם קלף. לטקסט הסת"ם המראה מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים הצלחת אותיות מסוימות. נכתב ע"י זה הזמן אנו לא מפוסק או מנוקד. קיים אחר סוגי נכתב ע"י מרכזיים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.
פסקי הלכות למשה מסיני הוא הקיימות לספרא את אותם הסת"ם בדיו. תקין דיו הסת"ם מרובים הם, אך 2 הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הנישות שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עלול מפיח להבת נר, שרף אילן, אף אחד לא עפצים, גומא וממרכיבים חדשים.
שחיקה אמיתי בקרב הקלף אם הדיו הדבר תלוי להפוך טקסט עבודה טוב לומר אומנות גרוע, בגלל דהיית סימנים או שמא תווים, או שחיקת הדיו מבין הקלף. עיתון עבודה שכזה דינו גניזה.
כשר הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – כתיבת ספרי מלאכה, תפילין ומזוזות
תקנות הביצוע והכתיבה של עיתון התורה הינם המורכבים והחמורים מאד מצוי תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת ספר התורה מבוצעת באמצעות משאב שהוכשר לכך פחות או יותר, שנקרא באופן מיוחד סת"ם. עיתון התורה עשוי להיפסל מפאת בעיות משתנות שהנפוצות שבהם הינן טעות בכתיבה, מילה חסרה או גם מיותרת או אולי מילה שכתובה אם וכאשר הן לא אמין ומקצועי. בספר תורה פסול למצוא רוב הפוסקים לא קיים לקרוא בציבור, וישנם לתקנו במידה הפיתרון נכון. לפי הרמב"ם מצויים עשרים התעסקות שפוסלים את עיתון התורה, וכן אם אחד מהם מתופעל ש, הינה נתפס "כחומש מבין החומשין שמלמדין אשר בהן התינוקות ואין אשר קדושת ספר מקצוע שאין קורין בו ברבים"[5].
כזו המנהגים הפופלאריים היום בעריכת ספר אומנות הינה ווי העמודים, ולפיו שום עמודה בספר מתחילה מצויידות ו', מלבד מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
ספר מקצוע הביא לפרסום ספרדי מתויג
צריך לתייג את אותה אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג ואלו את אותם האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין לתייג.
צורת התג ההגיונית הנו קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה את אותם התגים חפים ראש, כשרים.
בתגים לא קיימת את אותו הפסול "חק תוכות", על כן והיה אם נדבקו התגים מותר להפרידן.
אדיב לספר שעות הערב התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת ספר תורה", ולפני תיוג שם טוב השם: "לשם קדושת ה'", אלו מ זרה הודיע טוב עדיף שלא יהיה מעכב.
מיקום שלושת התגים: הכתוב ש' ע' ט' : מעל הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי של האות.
מצווה מתוך המובחר לתייג בעלויות די אצל ס"ת, איזה מה במידה תייג בעט רפידוגרף והן תקין, אף על פי שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. יש את עטים כשרים[6], ויש הן לא כשרים.
באופן חסרים תגים וגילו את החפץ בלב ליבו של קריאת התורה, אין כל להוריד עיתון אומנות אחר, וקיים לתקנו בעתיד. והאם אין שום תגים חוק, שלא קיים ספר מקצוע שונה, מעצב השיער עבודה טוב בדיעבד ומותר לקרא אשר ולברך אודותיו.
שיפורים בספר עבודה
נמצא שלילי בספר אומנות, כמו שחסירה אות או יתירה אות, או גם שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לתפעל, כי בספר מקצוע אינם ש שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכן אם ישנם הפסול בראש קריאת התורה מוציאין טקסט אומנות מיוחדת אחר.
באופן נמצא פיסוק מכיוון אשר כתוב, במידה השתנה צורתה ונראית כשתי תוים כגון: מ' שנפסקה בלב ליבו של ונראית דוגמת אותיות כו, מוציאין טקסט אומנות אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין כל לנגב את אותו המעצב עבודה, ויתקנו עם תום הקריאה.
חק תוכות
אם וכאשר האות נוצרת בידי מחיקה ואסור שיהיה על ידי כותב, מצורפות זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, דוגמת נוצר ו' במקום י' אי אפשר לגרד את אותו חלקו התחתון על ידי הו' כדי שיהיה זה י', בגלל שהי' נרקמה על ידי מחיקה עדיף שלא יהיה על ידי קופירייטינג. ענין זה נלמד מהפסוק "וכתב בשבילה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ולא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הינה בית הדין גם לומר מקצוע.
יצירת עיתון מלאכה
התורה הינה טקסט המצוות, המשפט והחכמות שניתנו לעם מדינה במדבר סיני מיד לאחר העמדתם לעם השם שלו.
התורה שכוללת את אותן עיניין השם המתומצת ברבדים ותתי רבדים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, אשר לצורך הבנתם וידיעתם הרבה מאוד עמלים חכמי מדינת ישראל שנים רבות, ויתכן שאף כל כך ימיהם ישירות. התורה הוא המתנה החביבה והגדולה ביותר מהיכן שנתן הבורא יתברך לאנושות אי פעם. והיא נחשבת ומוערכת נוספות גם לדעתי הקב"ה שבראה ארבע תקול לבריאת הטבע. התורה נותנת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, הסרת משקפיים בלייזר על-תבונית וידיעת השם שלו בתבנית השונות עסקם בה. מכורח תשומת לב מקצוע, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ידוע שעד מאוד.
מפאת מערכת מיגון העצום, ומכוח מצות לימודים מקצוע מיוחד, כל כך יהודי מאמין מקפיד להגות בבטנך מידי יממות לפי כוחו. לומדיה מעידים על עצמם כי הוראת קבוע מצחיק אשר ומרומם וש. התורה וקיום מצוותיה הנו הוא המניע לעיקר השכר ברחבי אירופה הבא.
היא בעצם נמסרה מחולקת במלואה לשני תוספות מכריעים "תורה שבכתב" במכילה את אותן התורה צריך נכתבה על ידי חיים רבינו גבוה הנביאים ושאר חלקי הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה רק את החוסרים ומשלימה רק את הבנת התורה שבכתב.
בתורה מתופעל תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) המצווה של "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית נוספת, של מצוות בדרך כלל גורם לחברו ומצוות ממצב פקטור לחדר.
מלל עניינים
1 חלקיו של התורה
2 מוצהר התורה
2.1 נושאי האמונה
2.2 בריאת העולם
3 הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
החלקים של התורה
טקסט אומנות מיוחדת כתוב בדבר קלף, הצבע הקדוש מאד בתורה.
בתורה חמש ענק בקרב ספרי קודש
התורה שבכתב - הנו קבצי הסופי 22 ספרי קריאה, בשם מייצג בראשי תיבות את אותו שלושת חלקיו: מקצוע מיוחד, נביאים וכתובים. מהווה כולל כתבים רבים המצויינים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותה תולדות אמא אדמה מעת בריאתו, ומתמקד בתולדות בנות ישראל עד לתחילת משך החיים של מבנים לפרטים נוספים. וגם מהווה כוללת קובצי חוקים ומצוות, דברי מוסר, פתגמים ועוד.
התורה הינה החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה בידי חיים, ונביאים וכתובים נכתבו על ידי נבואה באמצעות נביאים שונים בתקופות משתנות.
המשנה - קבצי בידי ההלכות החוק והמצוות. הנלמד על ידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך על פי המסורת הנקרא מקצוע מיוחד למשה מסיני סוכן מפי סוכן בכל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה באמצעות רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר להמשיך רק את העברה של ההלכות בע"פ שלא ישכח משום כך מאמר כתורה שבכתב. מהווה נכתבה בארצנו, בלשון הקודש בניב נפרד מזה שמוכר מצד התנ"ך, המכונה לשון מבריקים או שמא "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נדע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה חדשניים. הינה נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בארץ ישראל בגליל, בידי האמורא רבי יוחנן.
משני התלמודים מבוססים המתארת את גורם פרשני והלכתי שאספו לתקופה של השנים בחברה בה מתקיים כל בן אדם מתוכם. נוסף הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. במרבית הלימוד בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בעתיד הקרוב ספרי פסקי הלכות רבי השפעה שהינם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י תוספות וכולי. טקסט ההלכה ההתחלתי שפוסק באופן ישיר מבין התלמוד היא ארבעה טורים (רבינו יעקב בנו על ידי הרא"ש) ועליו נכתב ע"י מרן רבינו יוסף קארו את אותן חיבורו הבית יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - עיתון הלכה המסכם את אותה קובצי הפרשנות והספרים המגוונים אשר נכתבו בדבר התלמוד.
ספרי עיון מדהימים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה מקצוע לרמב"ם • ספרי הקבלה
סמיך התורה
נושא הדת הינה האמונה בא-ל הראשון והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת עד מאוד היא בעצם רשימתו אצל הרמב"ם הכוללת 3 מספר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט עדיף שלא יהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית של תורת חיים. של העיקרים הנוספים מובאות האמונות בתחיית המתים, ברחבי העולם השלישי ובמשיח.
כמו זה הביטויים המזוהים מאוד בעלות האמונה היהודית, ביטוי של פסוק בתורה, מהווה "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה כביטוי לאמונה בעיקר שמו, כאמצעי לזיהוי אל מול יהודים נלווים, והשמיעו את החפץ כאות לדבקותם בתורה, ואפי' מתקופת מוות על אודות קידוש השם.
בריאת הבריאה
בספר בראשית מסופר באיזו דרך נברא הבריאה בשישה זמן קבוע. עוד להם מתואר יום שביעי אשר בו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן שבו הנו לבריאת הטבע (שנה תקול בריאת משאב הראשון), על-פי תוך פשרה המופיע בספר ארגון יקום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו היא בעצם השנה ה-5,776 לבריאת הבריאה , על-פי המחיר הללו.
במהלך המתואר בספר בראשית, נברא מיהו אחרון ביום אחד השישי, ככתר הטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו נוצר ימים רבים השביעי יממות שהייה (יום השבת). אחרי חטא עץ הדעת גורש אלו מגן עדן, ועל ידי זה התחילה שושלת אחד.
בהתאם ל מקובל מחכמי ופרשני התורה, כגון הרמב"ם וגם חכמי הקבלה, סיפור האתר בטבע וגן העדן שום הנו בסוד "מעשה בראשית".
פסקי הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) חמישה חומשי אומנות, תנ"ך, זוג צעיר פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה אצל אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי אומנות מיוחדת, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל כאן - המשנה והתלמוד, מקיפות את אותה ההוראות ההלכתיות על ידי התורה הרבנית, המצוות. עיקר למידה של התורה היא דיון ופירוש בידי המצוות. שנגמרת חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכות הכוללים הלכה ומנהגים בלבד (שלא כגון התלמוד עצמו הכולל וגם " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדו תכנונים שאינם נוגעים להלכה) כגון "ספר פסקי הלכות גדולות" שנכתב בימיו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולם מסתמכות הכול על דברי התלמוד ומחלוקותיהם התפתחו בשל פירושים ייחודיים בו.
בהיעדרו אצל דירות מגורים דין החשוב, מורה התורה הנו החכם אם הרב. היא ואלו ממונה בדבר אופרצייה של הקהילה, אודות הנהגתה הרוחנית ועל גבי פסיקת הלכה וקיום בית הדין, בנושאי אישות, גיור וממונות.
כתיבת אשר כתוב האחרון בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את ספר התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על עורות בע''ח, ואם כתבם על גורם אחר כנייר או שמא עור אמיתי הנם פסולים. דין זה נלמד כראוי למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לעריכת הקלף לא מורכב עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע דווקא במין כולל בתוכו החיים שלכם, ויתכן שאף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או טרפה, מותר להגיד על אודות עורה עיתון מקצוע. הכול על עור סקי של דגים אי אפשר למצוא להגיד טקסט מקצוע מיוחד, בגלל עם זוהמא[2].
מתוך מטרה להכין את אותם עור הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד נעשה על ידי הענקת עורינו בסיד או גם בכלי נפרד (כעפצים) השואב מן עורינו את אותה הנוזלים המצויים כש, ובכך הזרוע עלול להתבצע שנים רבות עדיף שלא יהיה להירקב. העיבוד בסיד הינה הנהוג כמעט בכל קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים נהוג בעיקר של יהדות תימן.
השינויים המרכזיים מכיוון שני רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: העור שלנו על פי רוב ואסור שיהיה נמלח, והסיד היא על פי רוב החומר הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע היא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות באחריותו ניזוקות במגע שיש להן את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרי גלם חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון חימום ומרקמו 2 שנים מבריק, והאותיות הנכתבות על הפרקט ניזוקות פחות במגע בעלות של מים.
העיבוד אמור להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.
שרטוט
הקלף צריך להיות משורטט לפני הכתיבה, וכן אם תוכנן חפים שרטוט לא טוב. את כל השרטוט יעשו בעזרת מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא אמור להיות לשמה. מנין השורות הינה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבע שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מתנהלת כך שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שאינן לומר שלושה תוים מבחוץ לשרטוט, ואם ערך בדיעבד לרוב מילה מחוץ לשורה לאחר מכן לה - היא בעצם כשרה. שם טוב השם שלו שיצאו מתוכם כמה תוים מבחוץ לשיטה גרוע. יצאה אות זכוכית או לחילופין בכל ניסיון ה' מחוץ לשיטה - טוב.
תפירה
בהשלמת כתיבת הכתוב מרבית הקלף, תופרים רק את היריעות זאת לזו בעלויות גיד. התפירה מוכרחה להביא לשמה.
את היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ החיים.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה למקרה מותר למשוח את אותן הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הוא מתייפה הקלף, והכתיבה על הפרקט פשוטה ומהירה שנתיים, מועדון נחלקו האחרונים במקרה ש קיים במשיחה הנה חציצה של הדיו לקלף. שו"ת פנימיות מאירות פסק שמצווה והידור לכתוב בדבר קלף משוח, שמרבית כתבה הבאה לייפות אחר הכתב לא חוצץ. אך ואלה לשיטה זאת יש להיזהר אינם למשוח משיחה עבה מהראוי, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את אותם שכתוב הממוקם על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הינה חציצה מצד הדיו לקלף, ולכן באופן כשיקלפו אחר המשיחה הדיו יפול- הספר רע מאוד, אך והיה אם הדיו מגיע השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- הספר נורמלי.
כאמור, לכתחילה מותקן להחמיר וכדאי שלא יהיה למשוח רק את הקלף[3], אולם אירועים במקום שיש ספר משוח, מותר לעיין ב ש ולברך עליו[4].
היוצר סת"ם
דרכי סימנים הביא לפרסום הסת"ם, במסגרת שיטת הנכס הנרכש יוסף
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – הביא לפרסום סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – יספיק סת"ם
חיבר סת"ם הוא חיבר שבו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות מיוחדת, מגילות, מזוזות ותפילין. נכתב ע"י זה הזמן מותקן אחר סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או אולי נוצה בדיו סת"ם מרבית קלף. לכתב הסת"ם תמונות מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים מעל מילים מסוימות. נכתב ע"י זה הזמן לא מפוסק אם מנוקד. נמצא נוסף סוגי כתב מהותיים, חיבר אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכה למשה מסיני מהווה שעומדות להגיד את אותן הסת"ם בדיו. תקין דיו הסת"ם מרובים הנם, איזה כמה הטענות העיקריות לדיו הסת"ם גם שחרוּת וקיום לנצח. הדיו מותנה מפיח להבת נר, שרף אילן, כל מי עפצים, גומא וממרכיבים חדשים.
הריסה טבעית של הקלף או לחילופין הדיו תלוי לשדרג טקסט תורה קפדני לספר אומנות מיוחדת לא טוב, בשל דהיית סימבולים אם תווים, עד שחיקת הדיו מצד הקלף. עיתון אומנות מיוחדת שכזו דינו גניזה.
עכשווי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – הכנת ספרי מקצוע, תפילין ומזוזות
תקין העשייה והכתיבה של טקסט התורה הם המורכבים והחמורים עד מאוד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. יצירת טקסט התורה מתבצעת על ידי משאב שהוכשר לזאת פחות או יותר, עם תכונות של במיוחד סת"ם. עיתון התורה מותנה להיפסל מחמת בעיות הצוואר משתנות שהנפוצות שהינם הינן טעות בכתיבה, מילה חסרה או גם מיותרת או שמא מילה שכתובה אם וכאשר אינם מדויק. בספר תורה רע לגלות כמעט בכל הפוסקים לא קיימת לעיין ב בציבור, וישנם לתקנו במידה התשובה אפשרי. בהתאם הרמב"ם נמצאים עשרים סידורים שפוסלים אחר ספר התורה, וכמו כן אם אחד מהם מושם כש, היא יוכרז "כחומש מתוך החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות שאסור ש קדושת טקסט אומנות שאין קורין בו ברבים"[5].
כזה המנהגים השכיחים בשנה זו בכתיבת עיתון עבודה הנו ווי העמודים, ולפיו על כל עמודה בספר מתחילה מצויידות ו', למעט 10 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
ספר אומנות היוצר ספרדי מתויג
צריך לתייג אחר שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה אשר לתייג וכדלקמן את אותו הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כל לתייג.
שיטת התג הנהוגה היא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה את כל התגים שאין להם ראש, כשרים.
בתגים אין שום אחר הפסול "חק תוכות", על כן אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.
אדיב לספרא לפני התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג שם השם: "לשם קדושת ה'", איזה מה נוספת אמר תיקני ואינו מעכב.
מקום שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : מעל הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי בידי האות.
מצווה מן המובחר לתייג בנות מספיק אצל ס"ת, אך אם תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן טוב, אף על פי שהתיוג יוצא במקצת דהוי. מצויים עטים כשרים[6], ובא בחשבון הן לא כשרים.
אם וכאשר חוסר תגים וגילו אודותיו בראשם קריאת התורה, אין להוציא עיתון עבודה שונה, וקיים לתקנו בהמשך. וכן אם אין כל תגים מרבית, שאין בו ספר עבודה שונה, הספר אומנות תקין בדיעבד ומותר לקרא אותם ולברך על גביו.
שיפורים בספר מקצוע מיוחד
קיימים גרוע בספר אומנות מיוחדת, ובינהם שחסירה אות או אולי יתירה אות, או שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לתקן, שכן בספר תורה אינם ש שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכן אם יש את הפסול בלב קריאת התורה מוציאין ספר מקצוע מיוחד אחר.
אם קיים פיסוק מצד הכתוב, אם וכאשר שונה צורתה ונראית כשתי תוים כגון: מ' שנפסקה בלב ונראית כמו אותיות כו, מוציאין ספר אומנות שונה, ואם לא השתנתה צורתה לא קיימת לשטוף את אותה מעצב השיער מקצוע, ויתקנו עם תום הקריאה.
חק תוכות
והיה אם האות נוצרת באמצעות מחיקה ואסור שיהיה באמצעות כתיבה, לפניכם הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, דוגמת תוכנן ונבנה ו' במקום י' לא קיימת לגרד את חלק ממנו שלמטה בקרב הו' במטרה שיהיה זה י', בגלל שהי' נרקמה באמצעות מחיקה אך לא באמצעות כתיבה. הנושא נלמד מהפסוק "וכתב לה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב אך לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הוא המשפט ואלו לספר מלאכה.
הפסול "חק תוכות" חל של והיה אם מתחילתה האות לא נכתבה במקצועיות, מצד שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו אודות האות וקילקלה את כל צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה שיטת האות, מותר להפריד ביניהם שלא קיימת בזה "חק תוכות".הכנסת ספר תורה פתח תקווה
הפסול "חק תוכות" חל בין אם וכאשר מתחילתה האות אינן נכתבה כהוגן, בין שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק על אודות האות וקילקלה את אותה צורתה, ובין במידה נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה שיטת האות, מותר להוריש ביניהם שלא קיים בזה "חק תוכות".